<h1>עבוה"ק הארוך לרשב"א בית נתיבות שער רביעי</h1>
<h2>דף מב:</h2>
ולדעת הרב ר' שלמה יצ"ו אפילו קפץ לדעת מספינה לספינה מהלך את כולה כדין הוציאוהו לדיר שמהלך את כולו וכמו שכתבנו. (חדושי המאירי עירובין מ"א ע"ב).
<h2>דף מג.</h2>
גרסינן בפרק מי שהוציאוהו בעי רב חנניא יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה, גבוה עשרה ורחב ד' לא תיבעי לך דכארעא סמיכתא היא כי תבעי לך עמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה אי נמי דאזיל בקפיצה. וכתב הרשב"א בספר עבודת הקודש וז"ל ויש גורסין אי נמי דאזיל בספינה פירוש בששבת למטה מעשרה ויצא בקפיצה אי נמי בספינה ולמעלה מעשרה חוץ מאלפיים אמה, לא מבעיא ליה אם מה שהלך למעלה מעשרה נכנס לו בחשבון וממקום שיגיע שם למטה מעשרה משם יש לו אלפיים לכל רוח כאילו קנה שם שביתה בהא ודאי פשיטא לכשיגיע שם למטה מעשרה לא יזוז ממקומו ואפילו למ"ד אין תחומין למעלה מעשרה דכל שקנה שביתה בכניסת בין השמשות ביבשה ולמטה מעשרה משם מודדין לו שלא לצאת למטה מעשרה חוץ לאלפיים למקום שביתתו. ותדע לך דתני התם בפרק מי שהוציאוהו גשמים שירדו בערב יו"ט יש להם אלפיים אמה לכל רוח ביום טוב הרי הם כרגלי כל אדם, ואקשינן כרגלי כל אדם אמאי ליקנו שביתה באוקיאנוס כלומר ולא יזוז ממקומם ואפילו למ"ד אין תחומין למעלה מעשרה קא מקשה דאי לא הוה ליה למימר שמעת מינה אין תחומין למעלה מעשרה דאי יש תחומין למעלה מעשרה ליקנו שביתה באוקיאנוס וכדאמר על רבי יצחק דאוקמה בעבים שנתקשרו בערב יום טוב ובדאית ליה סימנא בגווייהו, אלא ודאי כדאמרן דכל שקנה שביתה אפילו שיצא למעלה מעשרה טפחים לכשיגיע למטה מעשרה טפחים לא יזוז ממקומו ואפילו למאן דאמר אין תחומין למעלה מעשרה טפחים, אלא רב חנניא בשלא קנה שביתה למטה מעשרה קא מבעיא ליה אם יש תחומין למעלה מעשרה וקנה שם שביתה וכדאמרן בההיא דעבים וכדכתבינן, ואי נמי אם מותר לצאת חוץ לאלפיים אמה דרך קפיצה או דרך ספינה ואפילו כמה שירצה ע"כ. (שו"ת מהר"י בן לב ח"ג תשובה ע"ג).
כתב הר"ש בן אדרת גם לדברי המקילין בתחומין למעלה מעשרה אם שבת בביתו ורוצה להפליג בים דרך אניה למעלה מעשרה או בקפיצה אין הולכין בזה להקל הואיל ויש לו חזקת תחום ביתו. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת שער י"ז סעיף ב').
כתב הר"ש בן אדרת ז"ל אם שבת (למעלה) [למטה] מעשרה והלך בקפיצה או בספינה עולה לו לשיעור תחומין וכשיגיע למטה מעשרה לא יזוז ממקומו הואיל ויצא חוץ לאלפיים אמה חוץ ממקום שביתתו, ומה ששאלו בגמ' אם יש תחומין למעלה מעשרה הוא בענין מי ששבת למעלה מעשרה בקפיצה או בספינה. והראב"ד ז"ל פסק להחמיר אפילו בתחומין דרבנן לפיכך מי שהיה בא בספינה ביום השבת אם הלך משקדש היום יותר מאלפיים לא יזוז ממקומו ואע"פ שהלך למעלה מעשרה. והרמב"ן ז"ל הולך בזה להקל ומתיר למפרישי הים לירד מהספינה בשבת לפי שלא קנו שביתה למעלה מעשרה. וכן דעת הר"ש בן אדרת ז"ל וכתב והוא שלא קנו שביתה ביבשה בין השמשות (ובין) [וכן] שלא ירדו ליבשה ולא למקום שהוא למטה מעשרה משנכנסו לים אבל אם היו (ביבשה) [בים] בין השמשות ואחר כך ירדו כאלו שמקדשין בספינה ואח"כ יורדין ליבשה לא עשו כלום וכל שלא קנו שביתה מערב שבת מחמת שהיה כל בין השמשות למעלה מעשרה כשהוא מגיע ליבשה או לים למטה מעשרה לשם הוא קונה שביתה ואפילו באמצע שבת והרי זה אסור ליכנס לאחר מכאן שהרי הוא יוצא מתחום ביתו ולא כל הימנו. ואם נכנס בספינה אסור הוא לירד לכשיגיע לנמל אבל מותר הוא שישב בכל הספינה ואע"פ שהוא חוץ לאלפיים אמה ממקום שקנה שם שביתה אע"פ שלא שבת באויר מחיצות בספינה לפי שהספינה נוטלתו ומניחתו חוץ למקומו והרי הוא כמי שהוציאוהו גוים ונתנוהו בדיר או בסהר או בספינה. (ספר מזוקק שבעתיים כת"י הלכ' שבת סכ"ז).
<h2>דף מט.</h2>
וז"ל הרשב"א ז"ל זימנין דבעי לה ולא אפשר למיתבא ניהלייהו, וי"ג דבעי לה מאתמול ולא אפשר וכו', וכן נראית גירסתו של הר' משה ז"ל. ואינו מחוור דאפילו מקפידין על עירובו הוי עירוב וכדר"י ב"ח. ועוד דאין לך לעולם עירוב ושיתוף דכמה פעמים מבקשים איש מחבירו בחול יין ושמן ואין נותן לו. ועוד דמה לנו אם בחול מקפידים כיון שעכשיו עירבו ולא הקפידו. והר"א ז"ל גורס בעו לה מינאי מאתמול, אלא שפירש כיון דאי בעו לה מינאי מאתמול ולא יהבי להו השתא נמי אין הזכוי זכוי גמור עכ"ל בת"ה. והוא ז"ל פירש זימנין דבעו לה לומר פעמים שירצו ממני שהפת שאקנה להם שיאכלוה ולא אפשר לי ליתנה להם מפני שאין היד משגת ליתן להם משלי, וכיון שכן אין הזכוי זכוי גמור ולא הוי שיתוף. (חג"ק ריש ספר מעשה רוקח).
<h2>דף סה:</h2>
וכתב הרשב"א ונראה כשלא היה למשכיר תפיסת יד ולא מקום להניח בו כלים. אבל אם היה למשכיר תפיסת יד או מקום להניח בו כלים, נעשה כשכירו ולקיטו, כמי ששאל ממנו מקום להניח שם כלים ושוכרין ממנו אע"פ שאינו יכול לסלקו. (ספר הבתים שערי עירובין שער שלישי סעי' ט"ו).
<h2>דף עה:</h2>
וראיתי לרשב"א ז"ל שהביא הגירסא כל מקום שאמרו הדר שם אינו אוסר הנותן את עירובו שם אין עירובו עירוב חוץ מבית שער ביחיד והעמיד דברי רבינו [הרמב"ם] בדרך אחרת א"א להולמה. (מ"מ פ"א מהלכ' עירובין הט"ז).
<h2>דף עו:</h2>
וכתב הרשב"א ז"ל תוספתא חלון שהיא ארבעה עשו לה סריגות בטלה וכן בירושלמי כיוצא בזה. (מ"מ הלכ' עירובין פ"ג ה"א).
<h2>דף עח:</h2>
מיהו הרב ר' שלמה אדרת יצ"ו כתב שצריך שלא יהיו חקקים נכוחיים זה למעלה מזה, אלא זה שלא כנגד זה באלכסוניות הכותל על צד השפוע. שאם יהיו זה כנגד זה לא יוכל לעלות לראש הכותל לפי שמה שאינו חקוק מעכבו מלעלות במה שחקוק. ואם נפשך לומר ומי גרע מסולם זקוף דמהני, אין גרע וגרע לפי שהסולם אין דרכו שיהיו שליבותיו רחוקות זו מזו ולפיכך עלייתו לשם אינה קשה כל כך שהוא זקוף, אבל בכותל אינו יכול לחקוק חקק של ארבעה טפחים אלא אם כן מרחיק הרבה ולפיכך תהא עלייתו קשה ביותר. (חדושי המאירי עירובין ע"ח ע"ב).
כתב הרשב"א ז"ל מכח תוספתא שאם אין ביניהם מרחק ארבעה אינו צריך נסר מזו לזו אלא אף בלא נסר מערבין אחד ואין מערבין שנים כל שהן זו כנגד זו. (מ"מ הלכ' עירובין פ"ג הי"ד).
<h2>דף עט:</h2>
וכתב הרשב"א כשם שאמרו בשיתוף כן הדין בעירוב שצריך להגביהו מן הקרקע טפח. (ספר הבתים שערי עירובין שער שני סעי' ג').
<h2>דף פ:</h2>
וכן כתבתי אני בחבורי עבודת הקודש ובעירובי חצרות ושתופי מבואות רשאי לזכות לכל הנוספים וכן כתבתי בחבורי הנזכר, והבאתי ראיה מאותה תוספתא שאמרת דתניא התם [עירובין פ"ו מ"א] אם היתה משלו מגביהה מן הארץ כל שהוא ואומר שזכיתי לכם ולכל שנתוספו עליכם. (תשובת הרשב"א ח"ג סימן רס"ה).
<h2>דף פה:</h2>
וז"ל הרשב"א ז"ל והרב משה ז"ל פסק בנותן את העירוב בבית שער דיחיד דאינו עירוב כרב [צ"ל דלא כרב] ובההיא דעשרה בתים [עירובין ע"ה ע"ב] פסק כר' יוחנן, ולכאורה נראין דבריו כסותרין זה את זה. אלא שאפשר דההיא דנותן את עירובו בבית שער מיירי בבית שער שבחצר, ומ"מ היה לו לרב ז"ל לפרש ולא לסתום דבריו עכ"ל. (חג"ק ריש ספר מעשה רוקח).
והרשב"א כתב שאם ייחד להם דירה אוסרין עליו, אלא אם [כן] יש לו לבעל הבית תפיסת יד בהנחת כלים שאינן ניטלין בשבת. ואפילו [אם] יכול בעל הבית לדור ולאכול ולישון באותו בית שייחד להן אעפ"כ אוסרין עליו [כיון שאין לבעל הבית שם תפיסת יד] ע"כ. (ספר הבתים שערי עירובין שער חמישי סעי' ד' וכן ספר מזוקק שבעתיים כת"י).
